מלקוח מרוצה למשקיע: הסיפור של מגדל האבוקדו מקיבוץ אייל

בין אזעקה לאזעקה, שוחחתי עם עופרי יונגרמן – חקלאי מקיבוץ אייל שמגדל אבוקדו כבר למעלה מעשור. לאורך השנים עופרי אימץ גישה ברורה: חקלאות מתקדמת נשענת על טכנולוגיה – לא כתחליף לטבע, אלא ככלי לניהול מדויק ויעיל שלו. 

לפני כשש שנים, כשהחל לעבוד עם בלום אקס עוד בשלבי הפיתוח הראשונים, זו הייתה מבחינתו השקעה בזמן ובאמון. מאז, עונה אחר עונה, הוא הרחיב את השימוש בטכנולוגיה במטעים, עד שלאחרונה בחר גם להשקיע בחברה.

“היה לנו חמסין שנמשך כמעט שבועיים,” הוא נזכר, “ובמשך חצי מתקופת הפריחה פשוט לא היו דבורים במטע.”

הרגע הזה, שבו תהליך קריטי נותר מחוץ לשליטה, הפך עבורו לנקודת מפנה – כזו שהובילה אותו לחשוב אחרת על האבקה.

עופרי, ספר על הרגע שבו הבנת שהאבקה היא לא משהו שאפשר להשאיר לטבע בלבד.

כבר מההתחלה, כשנכנסתי לחקלאות והתחלתי להבין איך הדברים עובדים, ראיתי שאנחנו שולטים כמעט בכל מרכיב בשרשרת – דישון, מים, קרינה, גיזום, קטיף. הכול מדוד, מתוכנן ומנוהל.

אבל יש מרכיב אחד שאין לנו שליטה עליו בכלל – ההאבקה.
שם אנחנו תלויים בחרק. אנחנו לא יכולים לתזמן אותו, לא לכוון אותו, לא לשלוח אותו למקום מסוים. בפועל,  אנחנו מהמרים.

הדבר היחיד שאנחנו עושים זה לשים כוורות ולקוות לטוב. וכל הפיתוחים לאורך השנים עדיין היו סביב הדבורים, לא מעבר לזה.

היה רגע אחד שממש חידד לי את זה. שנה אחרי החמסין הגדול – הכול פרח מושלם, אבל הדבורים פשוט לא הגיעו לעצים. פתאום אתה מבין: יש פה תעשייה שלמה שתלויה במשהו שאין לך שליטה עליו, וזה לא ניהול סיכונים נכון.

איך נראתה ההאבקה אצלך במטע לפני שהכנסת את הטכנולוגיה של BloomX?

"הבעיה הכי גדולה הייתה חוסר יציבות. התנודתיות הזו – הסירוגיות. שנה אחת טון וחצי לדונם, שנה אחרי זה 900 קילו, לפעמים אפילו פחות. אי אפשר לנהל עסק ככה. לא כוח אדם, לא תפעול, לא מימון – הכול משתנה כל הזמן.

מה שהטכנולוגיה הביאה זה יציבות. היכולת לייצר קו יחסית ישר ביבול לאורך שנים. וזה מבחינתי הניצחון האמיתי, כי בחקלאות גם כשיש פרי על העצים זה עדיין לא אומר כלום. יש עוד דרך ארוכה עד שהוא נמכר.
אבל אם אתה מצליח לייצב את היבול, אתה יכול להתחיל לתכנן.

למה יציבות כל כך קריטית עבורך כמגדל?

 קודם כל, בגלל כל מה שקשור בכוח אדם, בעבודה. יש לי צוות קבוע שאני משלם לו כל יום. אם אין יבול, אין להם עבודה, אבל אני עדיין משלם. בשנה עם הרבה יבול אני צריך להביא עוד עובדים. אין איזון. 

מעבר לזה, יש גם אלמנט נפשי. בשנה בלי יבול אתה מסתובב במטע כל יום ורואה שאין כלום. אתה עובד, אבל מרגיש שאתה עובד בחינם.

ויש גם עניין של מימון. אני צריך לכסות מיליוני שקלים של הוצאות כל שנה. אם אין יציבות, קשה מאוד להתנהל מול הנהלה, מול תקציבים, מול מימון. בסוף, הנהלה רוצה לראות עסק יציב. אי אפשר לעבוד עם תנודתיות קיצונית.

איך תנאי סביבה משפיעים על ההאבקה?

לא צריך אירועים קיצוניים כדי לפגוע בהאבקה. יום קר, התחממות איטית בבוקר – הדבורים יוצאות מאוחר ומפספסות פריחה. רוחות חזקות? הן לא יוצאות בכלל. שינויים חדים בטמפרטורה? זה כבר מספיק כדי לפגוע בפעילות. כלומר, יש המון משתנים קטנים שמשפיעים, וזה בדיוק העניין: אין לנו שליטה.

ומה גרם לך לעבוד עם BloomX כשהטכנולוגיה עוד הייתה בתחילת הדרך?

היו שלושה דברים. הראשון, הם נגעו בנקודה הכי רגישה: האבקה. הרבה לפני שפגשתי את החבר'ה, ידעתי שזה האלמנט הכי רגיש שלא מטופל, ואם היה מטופל, אז הפתרונות כולם נגעו בדבורים עצמן, אבל הרי אי אפשר לשלוט בהן, אז לא הרגשתי שאלו היו פתרונות טובים מספיק לבעיה. הדבר השני, הגישה. החבר'ה בבלום אקס לא ניסו להמציא משהו חדש, אלא לחקות את הטבע, וזה מאוד נכון מדעית. והדבר השלישי הוא האנשים. הייתה להם אש בעיניים. ראיתי שהם באו לפתור בעיה אמיתית, לא לעשות עוד ניסוי.

איך התפתחה העבודה עם BloomX לאורך השנים?

זה תהליך שדורש הרבה סבלנות. כל ניסוי לוקח כמעט שנה עד שרואים תוצאות. 

התחלנו מאוד קטן: דונמים בודדים, ואז עשרות, ואז מאות דונמים. הסקייל-אפ היה איטי, אבל יציב. היו גם הרבה קולות שאמרו שזה לא יעבוד, המון. אבל זה רק נתן לחבר'ה מוטיבציה להוכיח אחרת, ובאמת עם הזמן התחלנו להראות תוצאות מעולות, שנה אחרי שנה.

הקפיצה המשמעותית הייתה המעבר מהמוצר הידני שעבד מעולה אבל לא היה סקיילבילי, אל המוצר הרובוטי, החדש. שם כבר התחיל להרגיש שזה נהיה פתרון אמיתי לשוק. לא דורש כמעט כוח אדם ועובד בסקייל גדול. 

אילו תוצאות ראית בפועל על היבול?

אם אני צריך לסכם את הכול במספר אחד, אז אנחנו רואים שיפור ממוצע של בערך 25%–26% ביבול, וזה משהו שחוזר על עצמו לאורך השנים. אבל זה לא מספר אחד – זה משתנה לפי שנה, תנאים, וכמות הטיפולים.

אם מסתכלים על הנתונים לאורך ארבע השנים האחרונות, זה נראה בערך ככה:

• עונה 2021-2022 – שיפור של כ־7% עד 16%
• עונה 2022-2023 – ממוצע של כ־26%, עם שיאים של כ־50% ושפל של כ־10%
• עונה 2023–2024 – שוב סביב 26% בממוצע, עם שיא של כ־57%
• עונה 2024–2025 – ממוצע של כ־36%, עם נקודות קצה גבוהות מאוד (גם מעל 50%)

כלומר, גם כשהתנאים משתנים – אנחנו רואים שיפור עקבי, לא משהו חד-פעמי.

אבל מה שיותר חשוב בעיניי זה לא רק הממוצע, אלא מה קורה בקצוות. היו מקרים של חלקות עם יבול מאוד נמוך: 200–400 קילו לדונם בלי טיפול, לעומת 600–900 קילו עם טיפול.

בחקלאות, זה ההבדל בין הפסד לרווח.

האם ראית גם השפעה על איכות הפרי, מעבר לעלייה ביבול?

כן, וזה משהו שבהתחלה בכלל לא מדדנו. בהתחלה, כל הפוקוס שלנו היה על היבול – כמה פרי קיבלנו, האם יש שיפור בכמות. אבל בשלב מסוים התחלנו להבין שקורה פה עוד משהו. זה התחיל אחרי עבודה שנעשתה על ידי ורד יחימוביץ’ (חוקרת בכירה מהמחלקה למטעים במכון וולקני), שדיברה על כך שהאבקה צולבת (cross pollination) מביאה פרי יותר יציב, יותר גדול, וגם כזה שמתמודד טוב יותר עם תנאי קיצון כמו חמסינים.

ברגע שנחשפנו לזה, התחלנו לבדוק גם את הצד הזה בצורה מסודרת: את תוצאות המיון, התפלגות הגדלים ואת האיכות הכללית של הפרי. ואז גילינו שגם פה יש השפעה ברורה. לא רק יותר פרי, אלא גם פרי גדול יותר, אחיד יותר, ובסופו של דבר גם שווה יותר מבחינה מסחרית.

למשל, בניסוי האחרון באחת החלקות הרובוטיות שבדקנו, ראינו הבדל של כ־10 אגורות לקילו בין מיכל מטופל לבין מיכל לא מטופל, רק בגלל התפלגות גדלים טובה יותר. בכמויות שאנחנו מדברים עליהן, זה כבר מצטבר להרבה מאוד כסף.

יש לך גם מטע אורגני וגם בו האבקת עם הטכנולוגיה של BloomX. איזה תוצאות ראית שם? 

שם זה נהיה אפילו יותר מעניין, כי התנאים יותר מאתגרים.

יש לי מטע אורגני שמחולק לארבע חלקות, וכל אחת קיבלה רמת טיפול שונה לאורך ארבע שנים:

• חלקות ללא טיפול בכלל – ממוצע של כ־1.1 טון לדונם
• חלקה עם טיפול חלקי (שנתיים מתוך ארבע) – כ־1.4 טון
• חלקה עם טיפול מלא לאורך ארבע שנים – כ־1.7 טון בממוצע רב־שנתי

כאן רואים כבר פערים מאוד משמעותיים ובאורגני יש לזה משמעות כספית אדירה.

אם יורדים לרזולוציה של שנה ספציפית, זה אפילו עוד יותר חזק:

• ממוצע חלקה: כ־2.1 טון לדונם
• אזורים מטופלים בתוך החלקה: עד כ־2.7 טון לדונם

עכשיו, צריך להבין: כל הניסויים האלה הם בכלל על חצי חלקה (חצי מהשורות כן, חצי מהשורות לא).
אם הייתי מטפל על כל המטע – הפער היה אפילו גדול יותר.

מטע אורגני: יבול לפי רמת הטיפול של BloomX

לבסוף, לאחרונה החלטתם להשקיע בחברה. תוכל להסביר מה הביא אתכם להחלטה הזו?

זה מאוד פשוט – אנחנו רואים את התוספת ביבול ואת שיפור האיכות ובעיקר את היציבות – הכל קורה אצלינו במטע. זה כבר לא ניסוי. כשעובדים כמה שנים עם טכנולוגיה ורואים את התוצרים בעיניים, כבר אין סיבה להטיל ספק. זה פשוט הופך לחלק מהעבודה שלנו במטע.

אבל זה לא נגמר שם.

אנחנו נמצאים במצב שבו אחד הגורמים הכי קריטיים לחקלאות – האבקה – הוא גם הכי פחות בשליטה.
והתלות בדבורים רק הופכת להיות יותר מורכבת עם השנים. אם היום אנחנו ביחס כוורות לדונם של 1:2 (כלומר, כוורת אחת לשני דונם), בעתיד זמינות הכוורות האיכותיות שעומדות בדרישות המקצועיות תפגע ואנחנו עלולים להגיע ביחס כוורת/דונם נמוך בצורה שלא מספקת את דרישות הענף וזה לא תיאורטי, זה מחכה לנו מעבר לפינה.

ברגע שהבנו שזה צוואר בקבוק של כל הענף, וראינו פתרון שעובד – זה שינה את הדרך שהסתכלנו על הדברים.

אנחנו גם ראינו את החבר'ה מההתחלה. ראינו איך הם מתקדמים, איך הם משתפרים, ואיך הם לא עוצרים עד שזה עובד.

אז מבחינתנו, רצינו לא רק להשתמש בטכנולוגיה, אלא להיות חלק ממשהו שיכול להשפיע הרבה מעבר למטע אחד, ואנחנו רוצים להיות חלק מהפיתרון הזה.